1. א. ביום 13.1.12 בשעה 19.00 או סמוך לכך, עת פנה רכב התובע שמאלה ברח' הרצל פינת גורדון, אחרי שעצר עצירה מוחלטת בפני תמרור "עצור" המוצב לפני הפניה שמאלה, חש התובע חבטה ברכבו כתוצאה מכך שהרכב נתקל בגדר הפרדה זמני אשר הוצב ברחוב לצורך עבודות בכביש( להלן:"גדר הפרדה") ללא סימון או אזהרה כנדרש וכתוצאה מפגיעה זו נגרמו לתובע נזקים בסכום של 12,387 ש"ח, הכולל בחובו: עלות תיקון הרכב בסך 10,137 ש"ח, שכ"ט שמאי 750 ש"ח, טרחה ועגמת נפש בסך 1,500 ש"ח.
ב. א) התובע סבור, שהנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") אחראית לגרם הנזק, משום שהנזקים נגרמו עקב עבודות בניין, שהיה בשליטת הנתבעת ו/או בבעלותה ו/או בחזקתה ו/או באחריותה והנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות ו/או פעלה ברשלנות ואחריות זו נובעת גם מהוראות סעיף 249 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן:"הפקודה").
עוד ציין התובע, שהנתבעת ידעה על המכשול, זאת משום שהיא או מי מטעמה הניח אותו.
הנתבעת התרשלה גם בכך, שלא סימנה את המפגע, כאשר אותה גדר הפרדה מהווה מפגע של ממש ועל הנתבעת חלה חובת הזהירות כלפי תושביה הנוסעים ברחובותיה.
2. הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובע, שכן חבותה ואחריותה הינן כמפורט בפרק 12 לפקודה ואין היא חובה גורפת כלפי נזקים ו/או סיכונים ולתפעולם ו/או שמישותם של כל המצוי בתחום שיפוטה.
בהתייחס לטענות התובע, מציינת הנתבעת את טענותיה העיקריות הבאות:
א. א) במקום בו אירעה התאונה הנטענת, נעשו עבודות על ידי קבלן בשם דוד כדורי בע"מ (להלן:"הקבלן") ובמידה ונגרם נזק לרכב התובע, הקבלן הנ"ל הוא האחראי לפצות את הניזוק.
לכן, משכך סבורה הנתבעת - החליטה לשלוח הודעה לצד ג' כנגד הקבלן הנ"ל.
ב) בדיון של יום 16.12.12 הסכימו התובע והנתבעת לצרף את הקבלן כנתבע לתביעת התובע ובהחלטה שניתנה באותו יום, החליט בית המשפט, שעל מנת שהתביעה תתברר בנוכחות כל הצדדים הנוגעים לעניין, צורף הקבלן כנתבע נוסף ועל מנת ליתן לקבלן את יומו בבית המשפט - נדחה מועד הדיון ליום 7.2.12.
ב. א) נטען על ידי הנתבעת, שמגובה הנזק עולה, שהתובע לא נהג בזהירות ובאיטיות בהתאם לתנאי הדרך, לא שמר מרחק מהגדר ולא עצר לפני שפגע בגדר, שכן גדר ההפרדה הייתה מסומנת ובולטת והיו מותקנים עליה מחזירי אור ופנסי אזהרה ולא הייתה כל מניעה, שהתובע יבחין בכל אלה מבעוד מועד. כמו כן, נטען, שנתיב נסיעתו של התובע חייב אותו לחתוך את הצומת ולהגיע למקום בו הוצבה גדר ההפרדה.
ב) הנזקים שנגרמו לרכב התובע, נגרמו עקב רשלנותו של התובע או לחלופין מאשם תורם בשיעור מכריע. בנוסף לכך נטען, שהיה על התובע לצרף את הקבלן הנ"ל כנתבע נוסף לתביעה זו.
לנתבעת אין לייחס כל מחדל או רשלנות משום שהיא מתחזקת באופן שוטף וסביר את הדרכים ואת הכבישים העירוניים.
ג. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען או הקשר הסיבתי בין הנזק ובין האירוע ואין לייחס לנתבעת אחריות גם אם אירע הנזק הנטען.
3. כפי שכבר צוין לעיל, מאחר והנתבעת סברה שהאחריות אינה רובצת עליה אלא על הקבלן הנ"ל, שלחה הנתבעת הודעה לצד ג' לקבלן הנ"ל בטענה, שאם הנתבעת תחויב בתשלום כלשהו לתובע, אזי היא זכאית לשיפוי מלא מהקבלן הנ"ל - זאת בטענה, שאם היה מפגע, הרי שמפגע זה הוא תוצאה מביצוע לקוי של העבודות ו/או סימון המקום שהיה באחריות הקבלן הנ"ל אשר ביצע את העבודות במקום.
עוד טוענת הנתבעת, שאם היה מפגע, הרי שהאחריות לתוצאות הפגיעה רובצת על הקבלן.
4. לאחר ששמעתי את הצדדים לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ומאחר והקבלן הנ"ל צורף כנתבע, אשר הוזמן כחוק ולא התייצב לדיון וגם לא הגיש כתב הגנה ובהתחשב בעובדות שהועלו בפני, אחליט תחילה בתביעה בין התובע ובין שני הנתבעים ולאחר מכן ולאור תוצאת ההכרעה בין צדדים אלה, אתייחס להודעה ששלחה הנתבעת לקבלן.
5. בטרם אכריע בשאלת האחריות של מי מהצדדים, ברצוני להתייחס לנזקים שנגרמו לרכב התובע על פי דו"חות השמאי שצורפו לכתב התביעה - דו"חות המעוררים שאלות בלתי מוסברות, כמפורט להלן:
א. בעניין נזקי רכב התובע הגיש השמאי ביום 8.2.12 דו"ח ובדו"ח זה קבע השמאי, שהוא בדק הרכב ביום 17.1.12 ותוצאת הבדיקה היא, שרכב התובע נפגע בחזית וגובה הנזק הוערך לסך של 6,988.49 ש"ח (כולל מע"מ).
ב. לא ברור, מדוע היה צריך השמאי להכין ביום 23.4.12 תוספת לדו"ח הראשון ולבדוק שוב את הרכב ביום 10.4.12 ולהתייחס לאותה פגיעה בחזית ולמצוא שוב נזקים בחזית הרכב בסכום של 3,147.88 ש"ח.